זה כבר לא סתם "סכסוך עבודה". זה סיפור שמבייש את כולנו.
חייל מילואים יצא לשרת בלבנון. במהלך השירות הוא נפצע. בזמן שהוא נלחם שם, ניבה פון וייזל, יו"ר ומנכ"לית מכון ז'בוטינסקי, פיטרה אותו.
לא רק פיטרה — היא גם לא שילמה לו שכר של חודשיים.
הוא חזר הביתה מהמילואים פצוע, מותש, ומצא את חייו הרוסים: הרכב שלו נלקח בחזרה (repossessed) כי לא היה לו כסף לשלם את ההלוואה. אין רכב להסיע את הבן שלו לבית הספר. אשתו כועסת ולא מבינה מה קורה. והוא — אין לו תשובה לתת לה.
כל זה קרה בזמן שהוא היה במילואים בלבנון, מגן על המדינה.
ניבה פון וייזל והדירקטוריון של מכון ז'בוטינסקי בחרו לעשות זאת בשם זאב ז'בוטינסקי.
זו לא טעות. זו התנהגות מחפירה.
חייל שיוצא להילחם בלבנון, נפצע, וחוזר הביתה כדי לגלות שהמעסיק שלו — מכון שנושא את שמו של ז'בוטינסקי — פיטר אותו, לא שילם לו, והשאיר את משפחתו ללא רכב וללא פרנסה.
זה לא רק עוול אישי. זה בגידה בערכים שהמכון אמור לייצג.
מי אחראי?
- ניבה פון וייזל – יו"ר ומנכ"לית (האחראית הישירה)
- עו"ד ליאור חיימוביץ'
- עו"ד אליהו מינקוביץ
- גב' ירדנה מלר-הורוביץ
- גב' נורה ברגר
- עו"ד נתי בירנבוים
- מר תומר ליויתן
כל אחד מהם ידע או היה חייב לדעת. אף אחד מהם לא עצר את זה.
אנחנו קוראים כאן בפומבי:
- תשלום מיידי של כל השכר המגיע לחייל המילואים + פיצויים.
- החזרתו לעבודה או פיצויים הוגנים.
- התפטרות מיידית של ניבה פון וייזל ושל כל הדירקטוריון.
מי שפוגע בחייל מילואים שנפצע בלבנון — אין לו זכות לשאת את שמו של זאב ז'בוטינסקי.
בושה. חרפה. זה לא מכון ז'בוטינסקי.
אם גם אתם מזועזעים — שתפו את הפוסט הזה. חיילי המילואים שלנו ראויים להרבה יותר.
